ייצוג חרדים בתקשורת הישראלית

מודל המיעוט

חוקר התקשורת לארי גרוס  מציג מודל בסיסי, המתאר שלוש אפשרויות להציג קבוצות מיעוט בתקשורת:

	מוען	קהל היעד	תוצאה
א	נציג המיעוט	המיעוט	תקשורת מגזרית
ב	נציג המיעוט	כל הציבור	דימוי יחסית קרוב למציאות ובלי סטראוטיפים
ג	נציג הרוב	כל הציבור	דימוי סטראוטיפי ולא מדויק

בקבוצה א' נראה עיתונאי מקבוצת המיעוט, שכותב בעיתון המיועד לאותה קבוצה בלבד. זו דוגמה הפשוטה ביותר של "תקשורת מגזרית". בערוץ תקשורת כזה הנושאים, השפה וההתמקדות יהיו רק בתוך אותה קבוצת מיעוט.

לדוגמה- עיתון ברוסית לעולים מרוסיה, פשקווילים (מודעות קיר) שנתלים על הקירות ברחובות שכונת מאה שערים וכו'.

עלון של פרשת שבוע

פשקוויל ממאה שערים

בקבוצה ב' נמצא, למשל, במאי קולנוע העושה סרט על קבוצת המיעוט, אבל הסרט מיועד לקהל הרחב (כמו "אושפיזין" או "סרוגים"). הסרט מראה לנו תמונה לא סטראוטיפית של אותה קבוצת מיעוט, שמציגה את הקבוצה לציבור הרחב. יש גם עיתונאים כמו  קובי אריאלי שמייצגים את העמדות של הקבוצה שלהם בתוך תכניות רדיו שכל הציבור שומע אותן.

                                               
בקבוצה ג' נמצא סרט מציצני-במאי חילוני מציג לציבור תמונה של החברה החרדית.
לדוגמה- הסדרה "במרחק נגיעה"

                                               קטע הלקוח מתוך פרסומת של "יס"                                                                                                                    

לפי דעתי , לכל אחת מן הקבוצות יש חסרונות ויתרונות בקבוצה א' ההיתרון הוא החופש  של העיתונאי לכתוב איך שהוא רוצה ומה שהוא רוצה. אך החיסרון של ייצוג זה הוא שאין שום מגע עם קבוצת הרוב  וגם יש הרבה פעמים שהייצוג לא מובן מספיק  לאנשים מבחוץ  שמתעניינים בהם.
בקבוצה ב' ההיתרון הוא בעצם להציג לציבור הרחב את קבוצת המיעוט ,שלא כל כך מכיר אותו. וזה ברור שכשהיוצר הוא מתוך אותה קבוצת מיעוט הוא יכול להציג אותה איך שהוא רוצה ובצורה יותר מדויקת. והחסרון הוא שלפעמיים הייצוג לא מדויק, יש פעמיים שנשמעות תלונות מתוך אותה קבוצת מיעוט שהייצוג לא מראה באופן מוחלט את הפנים האמיתיות של הקבוצה. בקבוצה ג' ההיתרון הוא שבקבוצת הרוב יש הרבה במאים, וקשה יותר למצוא במאי טוב מקבוצת המיעוט שייצג אותה. והחיסרון הוא שיש פה סיכון ביצירה של סטריאוטיפים של קבוצות המיעוט.

החרדי הוירטואלי- איך מוצגים החרדים בתקשורת

לפי דודי זילברשלג הציבור החילוני מכיר בעיקר את החרדי הוירטואלי - זה שבכוונה הולך בצפירה , זה שזורק אבנים בשבת על שוטר וכו'. לטענתו זה חרדי וירטואלי ,כלומר , כזה שלא קיים באמת , קיבוץ של כל הדברים הקיצוניים והרעים בציבור החרדי אבל כזה שלא מייצג באמת את הרוב האמיתי של החרדים.

לטענו יש כמה דרכים שבהם מציגים את החרדי בתקשורת:

1. הבדות- האשמת החרדים בדברים  שהם לא נכונים .לדוגמה- בעבר נשרפה דירה של בחור שחזר בשאלה , בעיתון כתבו שמשטרת הצניעות שרפה את הדירה בגלל שכעסו שהבחור כבר לא דתי , רק בהמשך התברר שאת הדירה שרפו החברים החילוניים של אותו בחור.
2. הכללה- בכל מקרה של דיווח פלילי שמעורב בו אדם חרידי יש הדגשה שמודבר בחרדי . לדוגמה- יש הבלטה של "חרדי", "אברך", "תלמיד ישיבה". חילוני מעולם לא שדד בנק, סטודנט מעולם לא רצח. זה גורם לכך שבהרבה מקרים נוצרת הכללה על הציבור החרדי , לדוגמה במקרה של התעללות בילדים במשפחה חרדית, התקשורת דיברה על כך שככל הנראה יש עוד הרבה מקרים כאלו , הכלילו את כל החרדים בהתעללות בילדים.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               חרפה במודיעין עילית
   

   שוב זה קורה: נער חרדי נעצר לאחר שיידה אבנים לעבר כבאים

   צוות כיבוי שהוזעק לשריפת קוצים ברחוב שאגת אריה במודיעין עילית, הותקף במהלך פעולות הכיבוי ולוחמי האש ספגו אבנים שיידו לעברים נערים במקום, לוחם אש לכד את אחד הנערים (חרדים,ארץ)                                                                                                                            (כתבה מתוך האתר "כיכר שבת")                                                                                                                                       

3. החמרה- בהרבה מקרים , מקרים קטנים הופכים למשהו גדול בהרבה בגלל שמעורבים בהם חרדים. לדוגמה- באחד העיתונים פורסמה תמונה של חרדי שיושב בזמן הצפירה באותה תמונה הראו גם אדם לא דתי יושב , אבל את כל האש ספג דווקא החרדי.                                                                                                                        
4. האיום- כאשר מתייחסים לחרדים בתקשורת יש מרכיב של חשש מדברים שעלולים לקרות . לדוגמה- שיש הפגנה של חרדים מדברים על כך שהמשטרה נערכת להתפרעויות, לקראת תשעה באב מדברים על חשש שחרדים יתקפו רפורמים בכותל וכו'. ברוב המקרים אלו לא דברים שקורים בסוף אבל תחושת האיום נשארת.
5. מכבסת מילים- הרבה פעלים בסיקור התקשורתי של החרדים משתמשים במילים עם קונוטציה שלילית. לדוגמה- במקום לומר שהחרדי מעביר ביקורת כותבים שהוא מגדף . כשמדברים על חרדים מדברים על לחץ , קנאות וכו' , לעומת זאת, שמדברים על חילונים משתמשים במילים כמו נאור, ליברלי ,סובלני ועוד. בנוסף, כשמדברים על חרדים שגרים באזורים חילונים מדברים על השתלטות חרידים.

לפי דעתי,יש הרבה אנשים במגזר החרדי שהם לא מה שהתקשורת מראה לנו , ויש גם אנשים חילוניים שהם לא כל כך "ליברלים" ו"סובלניים". 

 המציאות היא לא שחור לבן , לא כל מה שאנחנו רואים בחוץ נמצא בפנים ולהפך. וכמו שאמרו חכמים "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"

ייצוג נוער

הנוער בישראל מושפע מאוד מהצבא, ומתנועות הנוער. בשנים הראשונות לאחר קום המדינה תרבות הנוער בארץ התאפיינה בלאמץ דפוסי התנהגות מערביים. הנוער הישראלי רצה לדבוק בתרבות המקומית , אבל קיום הנוער מושפע מאוד מהתרבות המערבית במוזיקה , בסרטים , בגדיו וכו'. ישראל היא חברת מהגרים ולכן בני הנוער שונים זה מזה , על רקע של ותק בארץ, דת, מעמד, וכו'.

בישראל היחס לצבא הוא חיובי מאוד וכבר מגיל תיכון בני נוער מתחילים להתכונן לגיוס, הגיוס בגיל 18 מעביר את בני הנוער לעולם המבוגרים וזה הבדל משמעותי בין הנוער בישראלי לנוער בשאר העולם.

הנוער כבעיה או בבעיה?

ישנם 2 תפיסות ביחס לבני נוער. התפיסה הראשונה אומרת שהנוער כבעיה ,כלומר, בני הנוער אשמים במצב הבעייתי של החברה ואם הם היו משנים את ההתנהגות שלהם הבעיות בחברה היו נפתרות. לעומת זאת, גישה נוספת טוענת שהנוער בבעיה, זו הסתכלות רחבה יותר שאומרת שהנוער הוא חלק מהחברה ואם בחברה יש בעיות אז הם משפיעות גם על הנוער. לדוגמה- אם נער גדל עם הורים אלימים יש סיכוי סביר שגם הוא ישתמש באלימות.

לדעתי, התפיסה שטוענת שהנוער בבעיה היא הנכונה כי הנוער בעצם הוא מעין מראה ,זאת אומרת, הוא משקף את ההתנהגות של החברה, של בציבור ולכן אם הוא יראה שהחברה תורמת ,עוזרת ומתנדבת הוא יעשה את זה גם וזה ישפיע עליו. אבל אם החברה אלימה, בעייתית אז גם הוא יהיה כזה.

ייצוג הנוער בתקשורת-

 התקשורת מציגה את הנוער בצורה בעיתית:

1. קונפליקט- ידוע שהקונפליקט חשוב לכול סיפור טוב ולכן בתקשורת מדגישים כל הזמן את המרד והבעיות של גיל ההתבגרות. ילד מורד מעניין הרבה יותר מילד טוב ולכן הייצוג של הנוער הבעייתי חוזר על עצמו בסרטים , בקליפים, בסדרות ועוד.
2. עיוותים- רוב הסיקורים של בני הנוער הם שלילים ועוסקים בבעיות , זה מעוות את מצבו האמיתי של הנוער וגורם למבוגרים להירתע מהם, למרות שהוכח שגישה חיובית של מבוגרים לנוער רק תתרום להתפתות הנוער.                                                                                                                                                                                                                                                                

   בני נוער במודיעין ממשיכים להתפרע בלילות

   תושבים ברחוב עמק זבולון וברחוב עמק איילון דורשים להציב מצלמות אבטחה, בשל תופעת בני נוער שמתפרעים בלילות. אבל בינתיים, הרשויות חסרות אונים והתושבים סובלים                                                                                                                        (כתבה מתוך מודיעין נט)                                                                                                                                                 
3. תרבות הנעורים- התקשורת מדווחת על דברים בעיתיים ומגדירה אותם כתרות של בני נוער . דברים כמו כת השטן, מסיבות טבע  וכדומה, נתפסים בציבור כמאפיינים הבולטים של תרבות הנוער. בפועל זאת לא התרבות האמיתית של הנוער , הרבה בני נוער מייצגים את התרבות שלהם בסגנון לבוש, מוזיקה, ולאו דווקא בפשעים.
4. הנוער כ"פאן"- בניגוד לתפיסה של הנוער במשהו רע ושלילי התפיסה הזאת מדברת על נוער חסר דאגות ,אבל גם זה בעייתי כי הנוער הזה מסתובב משעומם ,הורס גינות, מסתובב שיכור באילת וכו'.

המלחמה של התקשורת בנוער-

התקשרת הופכת את הנוער ל"אחר", בני הנוער לא מוצגים בצורה אמיתתי , לדוגמה- ברור שיש נוער שמשתמשים בסמים אבל התקשורת תציג אותם כסוחרי סמים, היא לא תציג אותם כעבריינים צעירים אלא, כפושעים של ממש.
ישנם חוקרים שטוענים שזה ייצוג בעייתי שמעוות את המציאות האמתית. לדעתם יש הבדל גדול בין ילדים בסיכון לבין ילדים שמתנשאים באופן שלילי , אבל חד פעמי בדברים כמו אלכוהול לסמים, זה לא הופך אותם אוטומטית לעבריינים . בנוסף הם טוענים שהדור של היום הוא עצמאי יותר ודואג טוב יותר לעצמו מבעבר. לטענתם, מראים בתקשורת את בעיות הנוער דווקא כי הם יחסית נדירות יותר מהעבריינות של מבוגרים.

כמו שאפשר לראות, הכתבות האלו מציגות ומראות את הנוער המשתולל ,הזה שהולך לאילת, משתכר, עושה בלאגנים, מסיבות, אבל, אני בתור נערה בקושי רואה את הנוער הזה ,והוא כל כך מועט.
התקשורת בוחרת לסקר ולתת יותר מקום לכתבות שמראות רק את הנוער ה"מסטול", המופרע , את הנוער שמרביץ לזקנים וזה שפוגע בביטחון הציבור, אבל, כמעט שלא מראה את הנוער התנדב, את הנוער שעוזר לזקנים לסחוב את הקניות, את הנוער שתורם לחברה ולאנשים הנזקקים והחלשים. לדעתי זה גורם להטעיה ציבורית ומשנה את המציאות האמתית שקיימת בארץ. ובנוסף, לכך הם מכללים את כל הנוער בסיקורים האלו ,למרות שחלק גדול מן הנוער בכלל לא מתנהגים כך.

ייצוג עוני

ישנם שני הגדרות שמגדירות עוני:
1. ההגדרה הליברלית- עוני הוא חיים מתחת לסף הקיום הבסיסי. לאדם עני אין את היכולת לספק לעצמו מספיק מזון וחימום כדי לשרוד.
לדוגמה- אנשים חסרי בית או אנשים שאין להם אוכל.
2. עוני יחסי - לכל אדם יש צרכים משל עצמו ולכל חברה יש את הרמה שלה. העוני תלוי ברמה של החברה ז"א שהעוני הוא יחסי לחברה שבה אתה חי.
לדוגמה- אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם רכב פרטי או כל דבר שהם לא יכולים להרשות לעצמם ביחס לחברה.

הבאתי את התמונות הראשונות שראיתי באינטרנט תחת החיפוש "עוני בישראל" -

כמו שאפשר לראות העוני שמוצג בתמונות אלו זהו עוני ליברלי.
התקשורת של ימנו מראה רק העוני הליברלי כלומר היא מראה רק את מקרי הקיצון של עוני , את הזקנה שאוספת אוכל מהפח, את האדם חסר בית אבל היא לא מסבירה לנו אתה נושא לעומק. היא לא מסבירה לנו איך אדם הגיע למצב הזה זה בגלל שאת התקשורת לא מעניין תהליכים ,היא רוצה לזעזע אותנו. הבעיה בסיקור הזה היא שזה גורם לנו לאשים את העניים במצבם, אנחנו חושבים שאם הם היו חרוצים יותר , משקיעים יותר, עובדים , הם היו יוצאים מהמצב הזה. אבל זה לא נכון. ואנחנו רואים את זה במציאות של ימנו שיש עוד הרבה מקרים שאנשים עובדים ומשקיעים אך נשארים עניים.
בנוסף לכך ניתן לראות את העוני הליברלי בתוכנית "מה אתם הייתם עושים?"-

עוד דבר שמשפיע על ייצוג העוני הוא ניתוח התמונה שלנו. כאשר אנחנו מנתחים תמונה או טקסט אנו מפרשים אותו בשלוש רמות:
1. דנוטציה- רמה תאורית, מה שאנחנו רואים בתמונה . לדוגמה- אני רואה בתמונה עץ עם גזע ועלים, בדר"כ יש הסכמה חברתית על הדנוטציה , כולם רואים את אותו דבר.
2. קונטציה- המשמעות הנוספת , הפרשנות., האיסוציאסציה שהתמונה מעוררת בנו, זה תלוי בהקשר, בתרבות , בחברה ואפילו בגיל של הנמען. לדוגמה- שנראה עץ אנשים יחשבו על שורשיות , או על שגשוג או על בית.
3. מיתוס- זו המשמעות האידאולוגית של הסימן. באה לידי ביטוי ע"י קונוטציה. הכוונה היא שבשביל חברה מוסיימת המשמעות הנוספת של התמונה תיהיה זהה , כלומר, התמונה מביאה לידי ביטוי את הערכים המרכזיים של אותה חברה.

מתי התקשורת עוסקת בעוני?

התקשורת נזכרת לעסוק בעוני סביב אירועים מיוחדים, כמו פירסום דוח העוני או לקראת חגים ואז התקשורת נזכרת בעוני ומנסה לעזור. פעם בשנה יש משדר התרמה בטלוויזיה ובמשדר הזה מופיעים הרבה סלבס שרוקדים, שרים ,ומצחיקים כדי שאנחנו נשלח אסמאסים ונתרום כסף. הבעיה במשדרים האלו היא שהם הופכים את העוני לבעיה שלנו , הצופים, אנחנו צריכים לדאוג לכסף ולאוכל לעניים, המשדרים האלו מסיתים את צומת הלב מהאחראים האמייתים לבעיה- הממשלה. במשדרי ההתרמה האלו הופכים העניים למפורסמים ליום אחד אבל לאחר היום הזה כולם שוכחים אותם. מציגים את העניים הכי קיצוניים ומתעלמים מהעובדה שהרבה אנשים עובדים ובכל זאת עניים, לא מציגים לנו תהליכים וכך אנחנו נשארים בתפיסה השטחית והרדודה של העוני.

דוגמה מתוך משדר "לתת באהבה" 2015-