יום שני, 29 בפברואר 2016

ייצוג חרדים בתקשורת הישראלית



מודל המיעוט


חוקר התקשורת לארי גרוס  מציג מודל בסיסי, המתאר שלוש אפשרויות להציג קבוצות מיעוט בתקשורת:

מוען
קהל היעד
תוצאה
א
נציג המיעוט
המיעוט
תקשורת מגזרית
ב
נציג המיעוט
כל הציבור
דימוי יחסית קרוב למציאות ובלי סטראוטיפים
ג
נציג הרוב
כל הציבור
דימוי סטראוטיפי ולא מדויק

בקבוצה א' נראה עיתונאי מקבוצת המיעוט, שכותב בעיתון המיועד לאותה קבוצה בלבד. זו דוגמה הפשוטה ביותר של "תקשורת מגזרית". בערוץ תקשורת כזה הנושאים, השפה וההתמקדות יהיו רק בתוך אותה קבוצת מיעוט.
לדוגמה- עיתון ברוסית לעולים מרוסיה, פשקווילים (מודעות קיר) שנתלים על הקירות ברחובות שכונת מאה שערים וכו'.

עלון של פרשת שבוע
פשקוויל ממאה שערים

























בקבוצה ב' נמצא, למשל, במאי קולנוע העושה סרט על קבוצת המיעוט, אבל הסרט מיועד לקהל הרחב (כמו "אושפיזין" או "סרוגים"). הסרט מראה לנו תמונה לא סטראוטיפית של אותה קבוצת מיעוט, שמציגה את הקבוצה לציבור הרחב. יש גם עיתונאים כמו  קובי אריאלי שמייצגים את העמדות של הקבוצה שלהם בתוך תכניות רדיו שכל הציבור שומע אותן.

                                               
בקבוצה ג' נמצא סרט מציצני-במאי חילוני מציג לציבור תמונה של החברה החרדית.
לדוגמה- הסדרה "במרחק נגיעה"



                                               קטע הלקוח מתוך פרסומת של "יס"                                                                                                                    
לפי דעתי , לכל אחת מן הקבוצות יש חסרונות ויתרונות בקבוצה א' ההיתרון הוא החופש  של העיתונאי לכתוב איך שהוא רוצה ומה שהוא רוצה. אך החיסרון של ייצוג זה הוא שאין שום מגע עם קבוצת הרוב  וגם יש הרבה פעמים שהייצוג לא מובן מספיק  לאנשים מבחוץ  שמתעניינים בהם.
בקבוצה ב' ההיתרון הוא בעצם להציג לציבור הרחב את קבוצת המיעוט ,שלא כל כך מכיר אותו. וזה ברור שכשהיוצר הוא מתוך אותה קבוצת מיעוט הוא יכול להציג אותה איך שהוא רוצה ובצורה יותר מדויקת. והחסרון הוא שלפעמיים הייצוג לא מדויק, יש פעמיים שנשמעות תלונות מתוך אותה קבוצת מיעוט שהייצוג לא מראה באופן מוחלט את הפנים האמיתיות של הקבוצה. בקבוצה ג' ההיתרון הוא שבקבוצת הרוב יש הרבה במאים, וקשה יותר למצוא במאי טוב מקבוצת המיעוט שייצג אותה. והחיסרון הוא שיש פה סיכון ביצירה של סטריאוטיפים של קבוצות המיעוט.


החרדי הוירטואלי- איך מוצגים החרדים בתקשורת

לפי דודי זילברשלג הציבור החילוני מכיר בעיקר את החרדי הוירטואלי - זה שבכוונה הולך בצפירה , זה שזורק אבנים בשבת על שוטר וכו'. לטענתו זה חרדי וירטואלי ,כלומר , כזה שלא קיים באמת , קיבוץ של כל הדברים הקיצוניים והרעים בציבור החרדי אבל כזה שלא מייצג באמת את הרוב האמיתי של החרדים.
לטענו יש כמה דרכים שבהם מציגים את החרדי בתקשורת:

  1. הבדות- האשמת החרדים בדברים  שהם לא נכונים .לדוגמה- בעבר נשרפה דירה של בחור שחזר בשאלה , בעיתון כתבו שמשטרת הצניעות שרפה את הדירה בגלל שכעסו שהבחור כבר לא דתי , רק בהמשך התברר שאת הדירה שרפו החברים החילוניים של אותו בחור.
  2. הכללה- בכל מקרה של דיווח פלילי שמעורב בו אדם חרידי יש הדגשה שמודבר בחרדי . לדוגמה- יש הבלטה של "חרדי", "אברך", "תלמיד ישיבה". חילוני מעולם לא שדד בנק, סטודנט מעולם לא רצח. זה גורם לכך שבהרבה מקרים נוצרת הכללה על הציבור החרדי , לדוגמה במקרה של התעללות בילדים במשפחה חרדית, התקשורת דיברה על כך שככל הנראה יש עוד הרבה מקרים כאלו , הכלילו את כל החרדים בהתעללות בילדים.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               חרפה במודיעין עילית

    שוב זה קורה: נער חרדי נעצר לאחר שיידה אבנים לעבר כבאים

    צוות כיבוי שהוזעק לשריפת קוצים ברחוב שאגת אריה במודיעין עילית, הותקף במהלך פעולות הכיבוי ולוחמי האש ספגו אבנים שיידו לעברים נערים במקום, לוחם אש לכד את אחד הנערים (חרדים,ארץ)                                                                                                                            (כתבה מתוך האתר "כיכר שבת")                                                                                                                                       

  3. החמרה- בהרבה מקרים , מקרים קטנים הופכים למשהו גדול בהרבה בגלל שמעורבים בהם חרדים. לדוגמה- באחד העיתונים פורסמה תמונה של חרדי שיושב בזמן הצפירה באותה תמונה הראו גם אדם לא דתי יושב , אבל את כל האש ספג דווקא החרדי.                                                                                                                        
  4. האיום- כאשר מתייחסים לחרדים בתקשורת יש מרכיב של חשש מדברים שעלולים לקרות . לדוגמה- שיש הפגנה של חרדים מדברים על כך שהמשטרה נערכת להתפרעויות, לקראת תשעה באב מדברים על חשש שחרדים יתקפו רפורמים בכותל וכו'. ברוב המקרים אלו לא דברים שקורים בסוף אבל תחושת האיום נשארת.
  5. מכבסת מילים- הרבה פעלים בסיקור התקשורתי של החרדים משתמשים במילים עם קונוטציה שלילית. לדוגמה- במקום לומר שהחרדי מעביר ביקורת כותבים שהוא מגדף . כשמדברים על חרדים מדברים על לחץ , קנאות וכו' , לעומת זאת, שמדברים על חילונים משתמשים במילים כמו נאור, ליברלי ,סובלני ועוד. בנוסף, כשמדברים על חרדים שגרים באזורים חילונים מדברים על השתלטות חרידים.





לפי דעתי,יש הרבה אנשים במגזר החרדי שהם לא מה שהתקשורת מראה לנו , ויש גם אנשים חילוניים שהם לא כל כך "ליברלים" ו"סובלניים". 
 המציאות היא לא שחור לבן , לא כל מה שאנחנו רואים בחוץ נמצא בפנים ולהפך. וכמו שאמרו חכמים "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה